<h1>יראים סימן ת"כ</h1>
<h2>דף עט:</h2>
תולדה לעינוי רחיצה. (ב)מיעוט גופו במתכוין להנות כדתנן [ע"ג ב'] דלא שרי ליה אלא במלך וכלה ותניא [ע"ח א'] ר"י אומר אסור לישב על גבי טיט המטפחת ביום הכפורים ומסקינן בטופח ע"מ להטפיח ודוקא במתכוין ליהנות אבל אינו מתכוין ליהנות לא מיבעיא מיעוט גופו אלא אפי' רוב גופו מותר כאשר פירשנו למעלה ותניא נמי [ע"ז ב'] אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ותני דבי מנשה אשה מדיחה ידה [אחת] במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו שיאכיל בשתי ידיו אלמא כל רחיצה שאינה צורך הנאה שריא הלכך כהן נושא כפיו נוטל ידיו אבל רחיצת פנים בבקר הוי צורך הנאה ורפואה דאמר שמואל [שבת ק"ח ב'] טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קלורין שבעולם. אמרינן ביומא [ע"ח א'] ריב"ל אומר ערב יוה"כ מביאין לו מטפחת ושורה אותו במים ועושה אותה כמין כלים נגובין למחר מעבירה על פניו ואינו חושש פי' כלים נגובים שסוחט המטפחת עד שלא נשאר בו טופח להטפיח דלא ליתי לידי סחיטה דאי הוי טופח להטפיח הוי אסור דלא גרע מטיט המטפחת. ויש מרבותי דמפרשים דרחיצת כל גופו מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא וראיה מביאין מדאמרינן בנדרים בתחילת אלו נדרים [ע"ט ב'] דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחוץ ולא ליתסרו פירות עולם עליה מדתלי לענות נפש בהנאת פירות עולם מכלל דחסרון רחיצה לא הוי בכלל לענות נפש ונראה לי שאין ראיה משם דהתם הכי פירושו כיון דאסרה הנאת פירות עליה אם תרחץ אם כן לא הוי נדר מן הרחיצה אלא מן הפירות והיכי מצי בעל מפר. מרחיצה לא מצי מיפר שהרי לא היה הנדר בה. מפירות לא מצי מיפר דלא תרחוץ ולא יחול איסור פירות עליה והבעל אינו יכול להפר אלא בנדר שחל האיסור כבר כר' נתן דאמר בשילהי נדרים [צ' א'] אין הבעל מיפר אא"כ חל הנדר וקי"ל דאפילו אמרינן כי היכי דפליגי רבנן ור' נתן בהפרה פליגי בשאלה [ואמרינן דעבד רב אחא עובדא בשאלה] כר' נתן דנסביה איתתא והדר שריה בהנאת בגדים אלמא בין בהפרה בין בשאלה אין בעל מיפר וחכם מתיר אלא א"כ חל הנדר והכי פירושו למ"ל הפרה בלא הפרה היא מותרת בפירות עולם כל זמן שלא רחצה.
